יעקב בדרך

על פי המדרש, הבעיה אינה עם הנשים עצמן, אלא עם זהותן הדתית. החשש שעולה כאן הוא מפני נישואין מחוץ לקהילה, מחוץ לתרבות של המשפחה, חשש מפני השפעה של אמונה אחרת. חז"ל מתייחסים לדברי רבקה: "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים" (בראשית כז, מו), ומראים כי לא היו רק תירוץ, אלא שלמעשה רבקה הייתה למודת ניסיון ממעשי הנשים הכנעניות שנשא עֵשָׂו. על פי המדרש הן המשיכו בעבודת האלוהים שלהן גם בביתם של יצחק ושרה, למורת רוחם.

המילה "נורא" נגזרת מן השורש יר"א, ולכן משמעותה המקורית היא "מעורר יראה". בתנ"ך מקובל השימוש במילה זו לתיאור האל, המעורר יראת כבוד.
גם במילה "מקום" אפשר להשתמש בשתי משמעויות. אפשרות אחת היא כדי לתאר אתר כלשהו, מרחב. האפשרות השנייה, שהיא ייחודית לחז"ל, היא שהמילה "המקום" היא כינוי לאלוהים.

אלוהים חוזר על מחויבותו לאבות – לאברהם וליצחק.

מלבד המילה "צפונה", שבה נשתמש גם היום לתיאור כיוון, שלושת הכיוונים האחרים מכונים אחרת בשפה המקראית.
המילה "קדם", למשל, מסמלת את נקודת מבטו של אדם שמתעורר עם זריחת השמש ומביט קדימה, למזרח, שם עולה השמש.
האות ה"א שנוספה בסוף השמות (ים – ימה, קדם – קדמה, צפון – צפונה, נגב – נגבה) נקראת ה"א המגמה. ה"א זו מורה על כיוון, בדומה למילה "אֶל".

יעקב נראה בחזית כשהוא ישן על הקרקע וראשו נוגע בסולם, ומעליו יצורים שמימיים נשיים עולים ויורדים בסולם.

סולם יעקב
מילים: דן אלמגור

ויעצום יעקב את עיניו
בשדה הרחב
והנה סולם מוצב
וראשו בשמיים

ומלאכי אלוהים
יורדים ועולים,
עולים ויורדים,
יורדים ועולים בסולם

ומלאכי אלוהים
שחורים ולבנים,
יורדים ועולים,
עולים ויורדים בסולם

אלה שחורים
ואלה לבנים
אלה יורדים
ואלה עולים

ומלאכי אלוהים כולם
והם יורדים ועולים,
עולים ויורדים,
יורדים ועולים בסולם

הקישור לשיר מאושר – נועה

נוסח הקרדיט: © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

חרן היא עיר אכדית קדומה, ויש עדויות לקיומה עוד מהמאות 18–19 לפני הספירה. לפי הגבולות המקובלים כיום, פדן ארם (חרן) נמצאת בטורקיה. היא נחשבת אתר ארכאולוגי מפורסם, שאפשר ללמוד ממנו כיצד חיו בעת העתיקה. ידוע לנו שדרך חשובה הוליכה מדרום מֶסוֹפּוֹטַמְיָה, בסביבות אור כשדים, דרך חרן ועד לארץ כנען.

המחבר המקראי מזכיר לנו כי בעבר (כלומר בעבר היחסי לתקופה שבה המחבר וקוראיו/שומעיו חיו) שם המקום היה לוּז, וכיום (כלומר בתקופתם) מכירים אותו יותר טוב בשם "בית אל".

זוהי דוגמא יפה למדרש שם שהוא גם הסבר אֶטְיוֹלוֹגִי. שם שניתן למקום כלשהו בעקבות התרחשות חשובה שהתרחשה שם לאחת מן הדמויות המקראיות. כך המקום שהיה פעם לוז הופך לבית אל, וההסבר ניתן בדברי יעקב: אֵין זֶה, כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם (פסוק יז). יש הרואים את חלום יעקב כסיפור המסביר כיצד נעשתה בית אל למרכז פולחני חשוב בישראל.
בית אל העתיקה מזוהה כיום עם כפר ערבי בשם ביתין, השוכן 19 ק"מ צפונית לירושלים.

חוקרים רבים מציעים כי מגדל בבל הוא למעשה מעין זיגוראת, והשערה דומה עולה בנוגע לסולם יעקב. האם יעקב חלם בעצם על זיגוראת? הייתכן שיש הקבלה בינו לבין בוני מגדל בבל?

חוקר המקרא יאיר זקוביץ מצביע על נקודות דמיון רבות בין שני הסיפורים, אך מראה כי הדמיון הרב נועד דווקא לחדד את השוני בין יעקב ובין בוני המגדל. לדבריו, המפתח להבנת השוני נעוץ בביטוי "שער השמיים":
משמעות השם "בבל" על פי הבבלים הייתה "שער האל" (bab-ili) או "שער האלים" (bab-ilani), כלומר שער השמיים. לאחר שיעקב מתעורר הוא מתאר את המקום שראה בחלומו כ"שער השמיים". על סמך הדמיון הזה, זקוביץ טוען שיש בסיפור זה הד לפולמוס (ויכוח) בנוגע לתפיסה שבבל היא "שער השמיים". כך הסיפור המקראי מעביר את המסר כי "שער השמיים" הוא בבית אל, בארץ ישראל ולא בבבל.

בעת העתיקה ייחסו למילים כוח רב, ונדר היה בלתי ניתן להפרה. יש אפילו חוק האוסר על הפרת נדר: "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה'… לֹא יַחֵל [= יחלל] דְּבָרוֹ. כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל,ג).
להמשך קריאה
יעקב מקיץ מחלומו, ואף שהוא מבין שדבר גדול קרה במקום שבו ישן, הוא לא בטוח לחלוטין אם הוא חווה התגלות אלוהית או רק חלום שהוא ביטוי לרחשי ליבו. הרב תמיר גרנות מסביר כי יעקב הוא "טירון בנבואה", על כן הוא נודר נדר "על תנאי".

התנאי:
אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ
וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי

ההתחייבות:
וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים
וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים
וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ

מכיוון שהתורה מכירה בכך שלא כולנו ברמתו הרוחנית והאמונית של יעקב, קיימת אפשרות ל"הַתָרַת נְדָרִים" (= ביטול הנדר) מדי שנה בערב ראש השנה, וכן תפילת "כֹּל נִדְרֵי" בערב יום כיפור, שנועדה לבטל נדרים שנעשו ללא מחשבה או מתוך הֶכְרֵחַ.

בספרו "פֵּשֶׁר החלומות" הסביר כי הפרטים שאנו זוכרים מהחלומות שלנו הם סמל (סימבול) לרצונות ולדחפים מהחלק הלא מודע בתודעה שלנו.
בסרטון מובאים הסברים שונים לקיומו של החלום.